סקירה מאת worm.book1
הסופר: דניאל רימון
הוצאה: אופיר ביכורים
עמודים: 177
טריגרים אפשריים (הטריגרים מכילים ספויילרים והקריאה על אחריותכם): אלימות, הוצאה להורג, רעיונות גזע עליון, להטופוביה, מוות בלתי צפוי, מוות המוני, מלחמה.
תקציר: לאחר המלחמה הגדולה והמהפכה שבעקבותיה, גם ישראל שינתה את פניה. המדינה הישראלית שקמה על חורבות קודמתה, התאימה את עצמה למציאות הדיסטופית הפוסט-אפוקליפטית החדשה: בלי אוכל במקרר ומעט מים בברזים, ללא חשמל או מקורות אנרגיה זמינים, כשבכל מקום המגפות והמרידות התכופות מזנבות בשיירים שנותרו מן העם. בצוק העיתים מתמסרים התושבים להבטחה החדשה – הכוח, מתוך אמונה שלמה באותה רוח מסתורית שנושבת בכל מקום.ל"טקס האש" מחכה כל נער. גם קונלי מצפה בקוצר-רוח ליום הולדתו ה-18, אז ייערך לו טקס ההתבגרות עם שאר בני המחזור בקיבוץ. סוף סוף יוכל לעזוב את היישוב המשמים והמשונה ולהתגייס לצבא הכוח. זהו השבוע האחרון לפני הטקס, ומה שמתחיל בהפתעה, כהפרעה חד-פעמית, הופך במהירות לזירת מאבקים אימתניים, בה נוטלים חלק כל הכוחות בעולמו: צבא מול מורדים, בני קיבוץ נגד חיילים, ותיקים וצעירים, בנות ובנים, כולם פיונים במשחק מציאות האימה שנחשפת אט אט, בה נבחנת אמיתות אמונותיהם וערכיהם, זהותם ורעותם, ומתגלות שכבות-שכבות של סודות איומים.דעתי על הספר: את הספר הזה קראתי לפני כחודש ולקח לי לא מעט זמן לגבש את דעתי עליו (לכן הסקירה התעכבה) דבר שלא קורה לי בדרך כלל. לקח לי זמן להיכנס לספר וכשקראתי אותו היו שלבים שהוא זרם יותר והיו שלבים שהוא היה יותר תקוע לכן קראתי אותו במקביל לספרים אחרים, אך בסופו של דבר המאמצים השתלמו ונהנתי ממנו. לדעתי זהו ספר דיסטופיה נהדר אבל הוא יכל להיות מעט יותר מוצלח אם הוא היה יותר ארוך, עם יותר עלילה ופחות פירוטים על דברים פחות חשובים ויבשים.התחברתי לדמות הראשית (קונלי), הוא נועז ורודף צדק. קונלי הזכיר לי דמויות אחרות מספרים שאהבתי. הספר כתוב כמו יומן (בגוף ראשון) ובתור אחת שכותבת יומן זה עזר לי להתחבר לספר.דבר נוסף שאהבתי בספר הוא את הקירבה שלו אלינו, הספר נכתב על ישראל של העתיד. המחשבה על העתיד של ישראל, על הסיכוי הקלוש שבאמת יקרה לנו מה שכתוב בספר מפחידה ואף מלחיצה. הספר מרגיש לי מעט קרוב מידי אך אולי זה דווקא טוב. לפי הספר במובן מסוים ההיסטוריה תחזור על עצמה (מלחמות, מדינה לא דמוקרטית...) ולדעתי אפשר למנוע מזה לקרות אם נזכור את העבר שלנו כמו בציטוט של יגאל אלון- "עם שלא יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"נהנתי מהספר, הוא גרם לי להעריך יותר את המדינה שיש לנו היום, התקווה וכל מה שיש לנו.הספר מתאים למי שאהב את משחקי הרעב או לכל אוהבי הדיסטופיה אך אני לא חושבת שהוא מומלץ לפני גיל 14 מפני שהוא מכיל תכנים מעט קשים (לא יותר מידי אבל עדיין).
3.5/5